מישהו לרוץ איתו? / ד”ר אסף אלקלעי

נתחיל בקלישאה הידועה… הכלב הוא חברו הטוב של האדם..  אם כך – האם הוא יכול להיות פרטנר לפעילות גופנית משותפת ?

אם כן , מה סוג הפעילות ? באילו גזעים מומלץ להימנע לחלוטין, ומה חייבים לקחת בחשבון לפני שמחליטים לשלב את הכלב בתכנית האימונים האישית שלנו.

וידוי.
חיידק הריצה תקף אותי לפני כ-8 שנים. אני זוכר את הפעם הראשונה שירדתי את ה50 דקות ל10 ק”מ, זה היה איפשהו בסביבות יולי 2007. אחד הימים החמים של הקיץ – יצאתי לריצת בוקר (ב5:00 בבוקר) שגרתית עם לאקי כלבת הבורדר קולי שלנו. לי זו הייתה אחת הריצות הקשות (והמהנות כאחד) לאקי לא הרגישה את הריצה הזו. מבחינתה היא עשתה ג’וגינג קליל ולמעשה הסתכלה עלי בסוף המסלול עם פרצוף שאומר :” נו ? זהו? מה עוצרים? רוצה עוד!” ואני עומד מחזיק את המותן מכופף מנגד, עם דופק של עכבר ופרצוף של צב, מחייך אליה ומבין, הלכה למעשה, אילו הבדלים ענקיים יש בין יכולות האדם ליכולות הכלב מבחינה פיסיולוגית. בכל השנים שלאקי איתנו היא מלווה אותי בחלק ניכר של הריצות שלי (רובן מעל 10 ק”מ וחלקן בעצימות דיי גבוהה) . ללאקי יש  כושר מצוין. לחלק מהריצות אני בוחר שלא לצרף אותה , הגם שהיא בורדרית עם כושר מצויין. בואו נראה מהם הנושאים אותם מומלץ מאוד לקחת בחשבון לפני שלוקחים את הכלב לאימון ריצה.

1. גיל הכלב.
גור כלבים – מוגדר עד גיל שנה.
בתקופה זו מערכות גופו של הכלב מגיעות לכדי התפתחות. מערכות חשובות כמו שלד/שריר/רקמות חיבור ועוד, דורשות תנאים רגועים ושגרתיים על מנת שיגיעו לבגרות המיוחלת.  המשחק ויצר השובבות של הגורים מספיק, להתפתחות תקינה, בשנה הראשונה. ולכן איני ממליץ לשלב את הכלב במערכת אימוני ריצה כלשהם בתקופה זו.
מגיל שנה ואילך וכתלות בשאר הנושאים להלן ניתן לשקול את שילובם.
unnamed (9)

לאקי באימון עליות ביער חולדה

2. גזע הכלב ומבנה גופו.
יש כלבים שמותאמים גנטית לריצה והטבע/האדם חנן אותם בפיסיולוגיה מותאמת לריצה מסוגים שונים. כלבים אלו מתאפיינים גודל בינוני עד גדול, בית חזה עמוק, רגליים ארוכות, רזים, בעלי אופי אקטיבי.
מאידך ישנם גזעים שאינם מותאמים לריצה מבחינה פיסיולוגית בעליל. ישנן לא מעט קבוצות שריצה לא מומלצת להן בעיקר משום המבנה (האנטומיה) המכתיב את התפקוד (הפיסיולוגיה) של הכלב למשל :
כלבים פחוסים :בולדוג, פקינז, שיצו, בוקסר ועוד) ניחנים במע’ נשימה לא מתאימה לריצה ולעתים אף לא להליכה מהירה.
כלבים מגזע קטן: או כלבים עם רגליים קצרות. גם אם הם אתלטים – המאמץ שהם עושים כשהם רצים איתכם הוא כפול ואף משולש – פשוט כי הצעדים שלהם קטנים.
כלבים שמנים: לא מעט פעמים יוצא לי לראות בעלי כלבים עושים ג’וגינג עם כלבת לברדור שמנה מתנשפת מאחור… אילו הם רק היו יודעים לאילו סכנות הם חושפים את הכלבה אני בטוח שחלק ניכר מהם היו מפסיקים מיד.
כלבים שאינם מותאמים אורטופדית לריצות ארוכות : ישנם גזעי כלבים המאופיינים במערכת שלד גרועה – בעיקר באזור האגן.
מהם גזעים ייחודיים כמו הרועה גרמני, לברדור ועוד..

3. רמת הכושר של הכלב.
כמו אצל בני האדם, גם אצל הכלבים – מגיעים לכושר טוב באופן הדרגתי הבנוי מסולם מאמצים.
כלבים המתאימים אנטומית-פסיולוגית  לריצה נכנסים לכושר בהדרגה ע”י התאמת סולם מאמצים (הליכה מהירה > ריצה קלה קצרה> הגברה הדרגתית.) “הנחתה ” של פעילות גופנית (הליכה ארוכה/ריצה ) ללא סרגל מאמצים – יכולה לגרום לתהליכים פיסיולוגיים שליליים לגופו של הכלב בדרגות שונות.

4. תזמון הריצה.
מתי אפשר לרוץ עם כלב? ישנם כמה פקטורים מאוד חשובים אותם יש לקחת בחשבון
א. טמפ’/לחות (מדד עומס החום) : יש להעדיף שעות קרירות (מוקדם בבוקר או מאוחר בערב מתוך ההכרח להתחשב ביכולת הכלב לצנן את גופו ולשמור על תנאים קבועים בגופו למרות הריצה. כידוע כלבים לא מזיעים ודרכם לשחרר חום גוף ולווסת אותו היא דרך ההלחתה באמצעות הלשון בעיקר.
יש להתחשב בטמפ’ הקרקע. אספלט רותח -אינו משטח ריצה מועדף על הכלב.
ב. עונות השנה. קשור לעיל. משנה זהירות בקיץ.

5. מסלול הריצה.
יש לאפשר ראשית ריצה במישור ובהדרגה לשלב עליות . בהתחלה עליות קלות וקצרות אח”כ ניתן לעבור בהדרגה לעליות שיפוע קשה.

6. סוג הריצה.
אני אוהב לשלב את לאקי בריצות ארוכות, ריצות טמפו בעצימות בינונית ובפארטלק. איני עושה אינטרוואלים. מי שכן עושה צריך לקחת בחשבון הפוגות עם מספיק זמן לכלב להתאושש.

7. נוזלים.
בריצות ארוכות חשוב לאפשר לכלב לשתות. השתייה מצננת את גוף הכלב ומחזירה לו נוזלים שאובדים בתהליך ויסות החום שלו.
קחו בחשבון ברזיות, הטמנת בקבוקים וכו’.

8. התאוששות.
כמונו גם הכלבים צריכים להתאושש. כלב שפוך/ירוד/מתנהג שונה/מקיא/אפטי/מיילל/צולע וכו’  אחרי ריצה או פעילות גופנית משותפת עם הבעלים צריך להיבדק אצל הווטרינר בהקדם לשלילת מכת חום, התייבשות, בעיות אורטופדיות ואחרות בטיפול אינטנסיבי בהן במידת הצורך.
לאחר הפעילות הגופנית המשותפת תנו לכלב כמה מים שהוא רוצה והוא יידע לווסת את הכמות. אפשרו לו משטח רביצה מוצל. אם אפשר שמשטח הרביצה יהיה קריר (רצפה בחדר ממוזג זה ממש טוב) הימנעו מלמקם אותו בשמש.
הימנעו מלהאכיל את הכלב שעתיים לפני ואחרי ריצה.
צפו בכלבכם לאחר הריצה/פעילות הגופנית ועקבו אחרי התנהגותו ונסו להעריך האם היא נורמאלית או לאו.

בכל חשד אפילו קטן לנזק בעקבות הריצה – אל תהססו צרו קשר עם הווטרינר.
בנוסף, אני מאוד ממליץ להתייעץ עם הווטרינר לפני החלטה על פעילות גופנית משותפת על מנת לקבל הערכה מקצועית האם הכלב יכול לרוץ ואם כן איך לבצע זאת.

שימו לב, אין בכוונת המאמר או כותבו להחליף חוות דעת מקצועית של וטרינר זה או אחר, במידה ולא הבנתם בדיוק את הכתוב במאמר פנו לייעוץ פרונטאלי מקצועי של וטרינר